<h1>כל בו הלכ' תשעה באב סימן ס"ב</h1>
<h2>דף כד.</h2>
הנה ביארנו שהמתענה מתפלל תפילת תענית. ואמרינן בירושלמי היכן אומרה, (בליל) [כליל] שבת ויומו. פירוש ערבית ושחרית ומנחה, כמו הזכרת שבת. אמנם זה היה בדורות הראשונים, אבל בדורות אלו לא נהגו להתפלל תפילת תענית, אפילו בשחרית של יום התענית, אם לא בד' הצומות, כמו שביארנו. והטעם, מפני חשש ברכה לבטלה, שמא יצטרכו לאכול מפני האונס, וכן כתב ר"ש זל במסכת שבת. וכבר כתבנו שליח ציבור אומרה בפני עצמה בין גואל לרופא, והיחיד אומרה בשומע תפילה, לפי שאין היחיד קובע ברכה לעצמו. וכתב הראב"ד [ז"ל] דאיכא מאן דאמר דבציבור בין בתפילת יחיד בין בתפילת ציבור אומר תפילת תענית בין גואל לרופא, דלא אקרי קביעות יחיד ברכה לעצמו, דהא ציבור קבעי ליה, ואף על גב דמצלו ביחידים ציבור נינהו. ולא מחוור, דאם כן לימא בגמרא כדמתרץ, לעולם אימר לך אין בין יחיד דקאי בתענית וכו' לימא אין בין יחיד דעלמא, ר"ל יחיד מתענה לעצמו ליחיד מתענה עם הציבור, אלא שיחיד המתענה לעצמו מתפלל י"ח, והמתפלל עם הציבור מתפלל י"ט, שמוסיף עננו. אלא לאו שמע מינה דיחיד אינו קובע ברכה לעצמו, ואומרה בשומע תפילה. ושליח ציבור כשמסדיר תפילתו בלחש כיחיד דמי, ואומרה בשומע תפילה.
